השלכות נגיף הקורונה על קיום חוזה וטענת הסיכול

בתקופה זו, מתמודדים עשרות אלפי עסקים במדינת ישראל בפרט ובעולם בכלל עם ההשלכות והנזקים שנגיף ה-COVID- 19  הביא עמו ובין היתר, הפגיעה ביכולת לשלם את דמי השכירות, אי עמידה בתשלומים לספקים, איחור בתשלומי המשכנתא ועוד.   מצב זה, גלגל לפתחה של הרשות השופטת, שלל הליכים משפטיים ובין היתר, תביעות מצד משכירים בגין אי תשלום דמי שכירות, בנקים, ספקים ונושים אחרים שלא קיבלו את כספם במועד שנקבע בהסכם בין הצדדים.

כיצד מערכת המשפט מתמודדת עם השלכות המגיפה בתחום זה?

כלל גדול בדיני חוזים הנו, כי חוזים יש לקיים ועל כן, בית המשפט יטה לרוב להורות על קיומו של חוזה מקום שהדבר אפשרי וזאת מנקודת הנחה כי יש לקיים את רצון הצדדים. בטרם נביא מקצת מהפסיקות הרלוונטיות לענייננו, יש להדגיש כי צד שהפר את ההסכם מזכה את הנפגע בזכות לביטול ההסכם ולעתים אף לפיצוי בגין ההפרה – בהתאם  לנסיבות שיש לבחון בכל מקרה ומקרה.
(ראה סעיפים 7 ו- 10 חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים תרופות").    מה הדין במצב של חוסר יכולת לקיים את ההסכם בטענה של כוח עליון (סיכול) כגון מלחמה או מגיפה עולמית כדוגמת מגפת הקורונה? האם לדעתכם בית המשפט נעתר לתביעות של נפגעים מהפרת הסכם וקיבל אותם במלואם?
נבאר את המצב המשפטי כפי שבא לידי ביטוי בחקיקה ובפסק דין מן העת האחרונה.

דוגמאות מהשטח

ראשית נזכיר את סעיף 18(א) לחוק החוזים תרופות אשר מקנה זכות לביטול ההסכם מכוח טענת אונס או סיכול, כדלקמן:

"היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש, ולא יכול היה למנען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים".

מפירוש סעיף החוק, עולה כי ככל שהמפר לא צפה ולא היה עליו לצפות את הנסיבות שגרמו להפרה, אין הוא מחויב לשלם פיצויים לנפגע וכן בית המשפט לא יכפה על המפר את קיום ההסכם. אם כך, כעת יש לעמוד על השאלה, מה מוגדר בעיני בית המשפט כנסיבות שהן בגדר נסיבות בלתי צפויות שעשויות להעניק למפר הגנה.

פסק דין 4492-05-20 מ.ג. יצחקי נכסים בע"מ נ' ח.י.א. שותפויות בע"מ שניתן בחודש יולי 2020 (להלן: "פסק הדין"), עסק ביחסי משכיר ושוכר כשהשוכר הפר את ההסכם בכך שלא שילם את דמי השכירות בטענת סיכול עקב המגבלות שחלו על עסקים שונים כתוצאה ממגפת הקורונה ובטענה שמגבלות אלה מנעו מהשוכר להפעיל את עסקו במושכר. המשכיר תבע במסגרת הליך זה את פינוי השוכר בתביעה ייעודית לקבלת סעד זה וביהמ"ש פסק לטובת המשכיר (ראה גם פס"ד תא"ח 3400-05-20 אמנון דבקרוף נ' נעם בן דוד- ניתן ביום 23.09.20).

בפסק הדין נקבע בין היתר, לגבי טענת היעדר צפיות (סיכול) כדלקמן:

"ההלכה הפסוקה צמצמה, במהלך השנים, צמצום ניכר ומשמעותי את האירועים שייחשבו כמקימים טענת סיכול לפי סעיף 18 וכלשונה של פרופסור גבריאלה שלו: 

"על אף שבמציאות הבטחונית והחברתית במדינת ישראל ניתן היה להצביע על נסיבות מסכלות במגזר הכלכלי-עסקי, כמו האינתיפדה או הסגר בשטחים, לא איפשרו בתי המשפט לטועני הסיכול להתגבר על תנאי העדר הצפיה. מאורעות משבשים 'קלסיים' נחשבו במשפטנו בגדר הצפוי".

 יוצא אפוא, כי ההלכה המשפטית יצרה מצב אבסורדי של ממש שכן, בית המשפט הנכבד מחשיב מצב מלחמה או מגיפה כדוגמת מגיפת הקורונה כדבר אשר היה על הצדדים לצפותו ועל כן, לא תעמוד למפר (לשוכר במקרה זה) טענת סיכול.

בפסק הדין הוזכר גם סעיף 15 לחוק השכירות והשאילה תשל"א- 1971 (להלן: "חוק השכירות והשאילה") שהרי היחסים נשוא פסק הדין הינם יחסים שחוסים גם תחת חוק זה מכוח היות הצדדים משכיר ושוכר.

מסעיף 15 לחוק השכירות והשאילה ניתן ללמוד כי ככל שלשוכר אין אפשרות לעשות שימוש במושכר למטרה שלשמה התקשר בהסכם אזי יהיה פטור מתשלום דמי שכירות משך זמן המניעה וזאת בכפוף להיעדר צפיות כפי שמובא בסעיף 15(ב).

במסגרת פסק הדין בעניין זה, הובא ציטוט מפס"ד אחר בעניין זועבי נ' מדינת ישראל  ע"א 4893/14, שם קבע כבוד השופט עמית, כדלקמן:

  "סעיף 15 לחוק השכירות נסב על נסיבות הקשורות במושכר, להבדיל מנסיבות הקשורות 'במצב הכללי, כמו בצורת, מגפה, שביתת מסחר כללית, מצב מלחמה. לכן, כאשר המצב הביטחוני בארץ או בעיר מסוימת גורם לירידה רבתי במספר הלקוחות, או גורם לחשש של העובדים או של הלקוחות להגיע למושכר, יחולו דיני הסיכול הרגילים."

בנסיבות פסק הדין, יוצא אפוא שגם עפ"י סעיף 15 לעיל, המפרה (השוכרת) לא תוכל לטעון טענת סיכול שכן, מגפת הקורונה לא הוכרה בפסיקה כנסיבות הקשורות במושכר אלא כנסיבות הקשורות במצב הכללי.

לאור פסק הדין זה, ערערה השוכרת לבית המשפט המחוזי וזה, קבע כהחלטת ביניים (המהווה תחילה של שינוי מגמה) מחודש אוגוסט האחרון, כי השוכרת תשלם בחודשים בהם הייתה סגורה מכוח צו השעה רק 50% מדמי השכירות ובחודשים שבהם ניתן להפעיל את עסק השוכרת, תשלם דמי שכירות מלאים.

לבסוף ולאור התפרצות הגל השני, בפסיקה תקדימית מיום 25.10.20, פסק אותו בית המשפט מחוזי, כי השוכרת תשא בתשלומים חודשיים בגובה של 60% מדמי השכירות ובכל חודש עוקב תוסיף 10% מדמי השכירות של החודש שעבר עד להשלמה של דמי השכירות החודשיים שנקבעו בהסכם בין הצדדים.

באותו עניין, בפסק דין תקדימי אחר מיום 11.11.20, בעניין חברת אוהב ציון בע"מ נ' סקופ ייבוא ושיווק נעליים בע"מ 11594-06-20, דחתה כבוד השופטת יפעת אונגר ביטון את תביעת משכירת הנכס לפינוי הנתבעת בשל אי תשלום דמי שכירות בתקופה בה הוטל סגר וזאת נוכח משבר נגיף הקורונה ופירשה את הנסיבות כמונעות מהשוכרת/ הנתבעת גישה ו/או אפשרות להשתמש בנכס ועל כן אין מקום לתשלום דמי שכירות. כבוד השופטת גם הביאה בבחינת מכלול השיקולים את אורך היחסים החוזיים בין הצדדים ואת העובדה כי הנתבעת שילמה את דמי השכירות טבין ותקילין לכל אורך שנות היחסים החוזיים בין הצדדים.  

מסקנות

אם כן, לאחר שבחנו את הסוגיה ואת ההיתכנות שבקבלת טענת הסיכול – נדמה כי ישנה שינוי מגמה ברור בכל הנוגע לפגיעה שגרמה המגיפה ולהשלכות של פגיעה זו ולכן בית המשפט מנסה לאזן בין הזכויות באופן צודק. למרות זאת, לא בנקל יקבל בית המשפט טענות מסוג סיכול שכן, רק חלק מן המקרים ייחשבו בגדר הבלתי צפויים. נדמה כי זהו איננו סוף פסוק בעניין והליכים דומים צפויים לידון ואף להגיע עד לבית המשפט העליון שיקבע הלכה חדשה נוכח הנזקים שנגרמו וממשיכים להיגרם כתוצאה מהתפרצות נגיף הקורונה.

לסיכום, חשוב לציין כי כל מקרה ונסיבותיו שלו ולכן יש להיוועץ בעורך דין שמתמחה בתחום בטרם נקיטת צעד כזה או אחר שלו עשויות להיות השלכות חוזיות וכלכליות רבות.

משרד עו"ד טלאור עומד לשירותכם בתקופה מורכבת זו. אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו בכל שאלה ובקשה העולה בדרך.

*אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי, חוות דעת או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו”ד, האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושאים. בכל מקרה ספציפי מומלץ לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.